השלום עם ירדן והמלך עבדאללה אינם מונחים בכיסה של ישראל. בראיון ל"הארץ" מזהיר המלך כי "היחסים בין המדינות מצטננים". הוא מתנגד להקמת חומה בירושלים במסגרת הסדר קבע, מוטרד מהנוקשות של ממשלת נתניהו, אבל סומך על השכל הישר של הציבור הישראלי. והנה משל שלמד מאבא: תהליך שלום הוא כמו רכיבה על אופניים - אם מפסיקים לדווש, נופלים

מאז שראיתיו לאחרונה, זה היה רק לפני קצת יותר משנתיים, זרקה שיבה בשערו של המלך בן ה-48. לפני 15 שנה, ב-26 באוקטובר 1994, אביו חתם על הסכם שלום עם יצחק רבין ודיבר אתו על ימים יפים שיבואו לשכונה. והיום מה? ירושלים, בבת עינה של השושלת ההאשמית (הסכם השלום ייעד לה "תפקיד" בעיר המזרחית), מאיימת לבעור; מחמוד עבאס, האיש שהיה אמור להוציא את ירדן ומצרים מהבדידות הלא מזהרת של הכרה ערבית בישראל, החליק כטירון על דו"ח גולדסטון; החמאס חוגג את מסיבת השחרור של 20 האסירות; ראש הממשלה בנימין נתניהו שובר שיאים בסקרים והנשיא ברק אובמה מבטיח יותר מכפי שהוא מקיים.

במשך תקופה ארוכה, הנוסחה "ירדן היא פלסטין", שהיתה חביבה על ישראלים רבים, הבולט בהם אריאל שרון, הוציאה את בית המלוכה משלוותו. בשנים האחרונות מדברים על כך רק בשוליים של הימין. אבל, פלסטין היתה ונותרה בשר מבשרה של ירדן. כשהורגים פלסטינים בעזה מרגישים את הכאב בעמאן. יועצו של המלך סיפר שבימי "עופרת יצוקה" התקיימו ברחבי הממלכה לא פחות מ-600 הפגנות מחאה נגד ישראל. מאז שנתניהו יושב במשרד ראש הממשלה ותיק החוץ בידי אביגדור ליברמן, פגישות עם ישראלים נהפכו יותר נדירות והתקשורת הירדנית נעשתה יותר עוינת.